ברומניה, שהייתה בעלת ברית של גרמניה הנאצית בשנים 1944-1940, נאמד מספר היהודים לפני מלחמת העולם השנייה ב-757,000. במרחב הזה באירופה רווחו מאז ומתמיד נטיות אנטישמיות ואלה התחזקו מאד ערב מלחמת העולם השנייה.
בשבועות הראשונים לפלישת צבאות גרמניה הנאצית ורומניה לשטחה של ברית המועצות, ביוני 1941, ביצעו חיילי הצבא הרומני, בשיתוף חלקי עם הגרמנים וחלק מהאוכלוסייה המקומית, מעשי טבח נוראים באוכלוסיה היהודית בבסרביה ובצפון בוקובינה, בהם נרצחו כ-100,000-120,000 יהודים. ההרג בוצע בהתאם להוראת הרודן הפשיסטי של רומניה, המרשל יון אנטונסקו. מעשי טבח דומים ביצעו חיילי הצבא הרומני במערב אוקראינה ובמיוחד בעיר אודסה. לפני כן טבחו חיילים ושוטרים רומניים כ-15,000 מיהודי העיר יאסי וביצעו פרעות ביהודים בערים דורוהוי (1940) ובוקרסט (1941).
שרידי החרב בבסרביה ובצפון בוקובינה גורשו בפקודת השלטונות הרומניים, בקיץ-סתיו 1941, באכזריות רבה – יחד עם יהודי דרום בוקובינה ואזור דורוהוי (שהשתייכו לתחום רומניה) – אל גטאות ומחנות המוות בטרנסניסטריה שבמערב אוקראינה, אזור שגרמניה הנאצית העניקה לרומניה בעלת בריתה לאות הוקרה על השתתפותה יחד עמה במלחמה נגד ברית המועצות.
בסוף המלחמה נספו באזורים שבשליטת רומניה תחת הדיקטטורה של אנטונסקו 380,000 עד 400,000 יהודים, כולל יהודי טרנסניסטריה.