עם התגברות רדיפות היהודים ברומניה בעקבות הדחת המלך וההפיכה הצבאית של הגנרל יון אנטונסקו, גבר הלחץ על התנועה הציונית לארגן אוניות שבעזרתן יוכלו להוציא מעפילים מרומניה. בין האוניות שנרכשו על ידי התנועה הציונית נרכשה גם אוניית “סטרומה”.
במקור, “סטרומה” הייתה אוניה בשם “מקדוניה” שנבנתה ב- 1867, אשר שימשה להובלת בקר בנהר הדנובה. לאחר שיפוץ, “סטרומה” יצאה מנמל קונסטנצה שברומניה, ב-12.12.1941 כשעל סיפונה כ-769 מעפילים. הדוחק היה רב ולא היה על האוניה מזון או ציוד הצלה מספק. תוך זמן קצר המנוע שבק, והאוניה נעצרה מול כף טולזה. צוות האוניה ביקש סיוע מאוניה רומנית חולפת. רב החובל של האוניה הרומנית האחרת – “איסטריה” שלח מכונאי שתקן את המנוע של סטרומה תרומת תשלום שנאסף מהמעפילים.
ב-14.12.1941 “סטרומה” הצליחה להגיע עד פתח הבוספורוס כשהמנוע שלה התקלקל שוב. “סטרומה” נגררה על ידי גוררת תורכית אל תוך נמל קושטה בטורקיה הסמוך לאיסטנבול. בנמל עגנה רחוק משאר האוניות והוטל עליה הסגר. התנאים הסניטרים על האוניה היו קשים והמזון הלך ואזל, אבל ממשלות בריטניה ותורכיה היו נחושות שלא לאפשר את המשך המשא של המעפילים, לא בהפלגה ולא דרך היבשה.
ב-23 בפברואר “סטרומה” נקשרה לגוררת התורכית “אלמדאר” (Alemdar), שהוציאה אותה מהנמל לים השחור, למרות שמנוע האוניה עדיין לא פעל. ב-24 בפברואר עם שחר “סטרומה” הוטבעה על ידי צוללת רוסית שזהתה אותה בטעות כאוניית אוייב. הניצול היחידי היה המעפיל דוד סטוליאר.
במוזיאון אנו מספרים את סיפורה טראגי של “סטרומה” ואת הגורמים שהובילו לטביעתה. כמו כן במוזיאון יש את עדותו המוסרטת של דוד סטולייר הניצול היחיד מהאסון. מלבד סיפורה של “סטרומה”, המוזיאון עוסק בקורבנות של אוניות מעפילים נוספות שטבעו.